כותרת הסדרה מופיעה בספרו של ש"י עגנון "אורח נטה ללון" בסופו של תיאור מקרה שארע במלחמה. חייל שנפצע קשה נשלח לבית חולים מרוחק, ובדרך קצין גרמני הורידו מהקרון על מנת לפנות לעצמו מקום והשאירו מוטל במקום שומם. ועל כך אומר המספר: ”ואתה לך והבן. הלוא כל עמלנו להבין הוא לחנם״
הספר ״אורח נטה ללון״ הגיע לידי לפני שנים רבות, וכבר בקריאה הראשונה נשביתי בעולמו של עגנון כפי שהוא מתגלה ברומן, ובייחוד בסגנון כתיבתו הייחודי. שבתי אליו פעם אחר פעם, ובכל קריאה נחשפו בפניי רבדים חדשים, שנותרו סמויים בקריאות קודמות. נהגתי לסמן בין דפיו קטעים ששבו את לבי - בזכות החכמה הטמונה בהם ובכישרונו הנדיר של עגנון לצרף מילים למשפטים מופלאים
תהליך העבודה על הסדרה דמה בעיניי לקילוף שכבותיו של בצל. תחילתו בהנאה צרופה מן הווירטואוזיות הלשונית העגנונית; המשכו בחשיפת הרבדים העמוקים המתארים את שקיעתה של יהדות פולין; וסופו בזיהוי הרמזים המקדימים את חורבנה בשואה
הבחירה לצלם בנווה צדק נבעה תחילה מן העובדה הפשוטה שזהו המקום שבו התגורר עגנון עם עלייתו לארץ, אך הלכה והתחזקה ככל ששבתי וביקרתי בשכונה בשעות היום והלילה. סמטאותיה ופינותיה הנסתרות החלו להתחבר בדמיוני לתיאורי העיירה שבספר
קריינות: ירון אנוש